רש"י על עירובין מ״א ב:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על עירובין מ״א ע״ב:ג׳ רש"י על עירובין מ״א ע״ב:ז׳ »

1 עירובין פתח ↗

מַתְנִי׳ מִי שֶׁהוֹצִיאוּהוּ נׇכְרִים, אוֹ רוּחַ רָעָה — אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת.

2 שיחת שדים פתח ↗

א. עירובין י"ח ב' כל אותן כו'. נראה לי כידוע שבכל דבר יש עשר ספירות שזה הוא קומה שלימה. וקו האמצעי הוא כתר תפארת יסוד מלכות. ועשר ספירות דעשי' של הקליפות תפארת יסוד מלכות של קו האמצעי הוא רוחין ושדין ולולין. רוחין הוא גופא וכידוע שתפארת הוא נגד יסוד הרוח. וכן רוחין הם כל מיני היזיקות שיש על ידי הרוח וכמו שאיתא בב"מ ק"ז ב' הכל ברוח. וההיזקות שבו הוא מצד הקליפה והסטרא אחרא ששם משכן ומקור ההיזק זה נקרא רוח רעה בלשון הכתוב דשמואל א' ט"ז י"ד ובדברי רז"ל במשנה שבת כ"ט ב' עי' שם ברש"י ובערוך ערך רוח ועירובין מ"א ב' עי' שם ברש"י ובתוס' ושאר דוכתי. והם הרבה מינים ככל מיני הניזקין הבאים על ידי הרוח כגון רוח חזזית רוח קצרה רוח צרדא רוח פלגא וכיוצא. ועי' פסחים קי"א ב' בי פרחי רוחי בי זרדתא שידי עי' שם. פירוש שכל רוחות הצללים באותם המדינות ובאותן הזמנים וכמו שכתבו התוס' חולין ק"ז ב' ד"ה התם שאין אותה רוח רעה מצויה בינינו עי' שם. והיינו כמו שאיתא חגיגה ט"ז א' דמתים כבני אדם עי' שם בשדים והוא הדין לרוחין. ור"ל שמתבטל אותו היזק מן העולם והוא על ידי זכות חכמי בכל דור ודור ודורשיו וכדרך שאיתא פסחים קי"ב ב' באביי ור"ח בן דוסא היו מזיקים ליושבים תחתיהם. והיינו כל דנפיש ענפוהי שהצל רב וקשי סילויה שאין הרוח מפריחו הנה והנה רק הצל עומד במקום אחד. ובודאי הי' להם לחכמיהם אז לדברים אלו עילות וטעמים ידוע על פי חכמת הטבע אבל רז"ל שידעו שאין הטבע הוא המושל רק נותן הטבע ועי' בתשובת חכם צבי סי' י"ח. וכבר נאמר מפי עליון לא תצא הרעות רק בהשתלשלות שונות כנודע לחכמי האמת וכח המזיק שבהם כפי סדר ההשתלשלות ידעו שדבי פרחי הוא רוחי שהוא מצד הרוח לבד המזיק. וכך הי' ידוע גם לטבעיים אז כי הרוח שבצלו של פרחי מזיק לאדם. ולפי שרז"ל ידעו שהכל פרחי מזיק לאדם. ולפי שרז"ל ידעו שהכל בהשתלשלות מלמעלה ויש לו כח רוחני מזיק לזה אמרו דשם המזיק רוחי ואמרו דברים שאין לה עינים היא כו' עי' שם. פירוש שיש רוח רע כשמרגיש ביאתו שזהו לשון שמע כו' ר"ל הרגיש שקרוב לבוא ומשמע דלא תמיד הי' ההיזק מצוי בצל ההוא רק לפעמים הי' ניזוק וצורבא מדרבנן הי' מרגיש לדעת שקרוב לבוא זה ההיזק כגון שכבר התחיל בקצה הצל לנשוב איזה רוח המזיק או כיוצא בזה כי לא נדע איכות ההיזק שהי' אז על ידי זה לא יוכל עוד לברוח ממנו אע"פ שעדיין לא נתפשט הרוח רע בכל מקומות הצל ההוא שהרי אותו רוחי דפרחא כפי הנראה הי' מטבעה לייבש ולמצווח לדבר דפגעה כדאמר שם צווח דיקלא. מה שאמר דיקלא אע"נ דההיא פרחא הוא צ"ע לכאורה. אם לא שנאמר דקרי לכל אילן דקל כמו שכתבתי במקום אחר על שיחת דקלים. ומ"מ לא יבש תמיד האילן מפני שלא נתפשט לשם לעולם. והיינו שכך הי' טבע הרוח שאין מזיק לאילן שזה הי' מזיק לעצמו שעל ידי זה מתבטל הצל ונתבטל ההיזק וזה נקרא ופקעה היא בגמרא עי' שם שהרי לא פקעה היא כשפגעה באדם. וזהו כאלו יש לה עינים לראות שלא תפגע באילן ותזיק עצמה וכן הי' מטבע אותה רוח למשוך ולהזיק דוקא לאדם ולבעל חי שיכנס בגבול אותו צל. וזה נקרא בלשון חכמים יש לה עינים שהם היודעים כל דבר לעומקו. כי באמת כח המזיק ברוחניותו הוא בר דעת ולא לחינם הוא כך שמזיק דוקא לבעל חי ונמשך לשם רק שהוא בכונה כדי להזיק והוא מצד הכח המוטבע בו אבל זו לא הי' בטבעה להמשך דוקא אחר הבעלי חיים ויוכל לברוח ממנה לכך נקרא ברי' שאין לה עינים.

6 מתני' מי שהוציאוהו נכרים - חוץ לתחום:

7 או רוח רעה - שנכנס בו שד ונטרפה דעתו ויצא חוץ לתחום ואחר כך נשתפה והרי הוא חוץ לתחום:

« רש"י על עירובין מ״א ע״ב:ג׳ רש"י על עירובין מ״א ע״ב:ז׳ »